חברת פרטנר תקשורת בע"מ נ' אבו ג'אמע

החלטה

בפני התנגדותו של המבקש לבקשה לביצוע תובענה על סכום קצוב שהגישה כנגדו המשיבה, ללשכת ההוצאה לפועל בבאר-שבע, בתיק שמספרו 1403815129, על הסך של 1,302 ₪, בגין חוב נטען שנצבר בגין שירותי רדיו-טלפון-נייד שסיפקה המשיבה לבקשה.

בתצהיר ההתנגדות העלה המבקש טענה אחת ויחידה לפיה: "אינני חייב סכום כלשהו בגין החוב נשוא הבקשה לביצוע, מאחר ושילמתי את מלוא התמורה למשיבה, והיא זו שבחרה להתנער מההסכם ואף לחייב אותי בסכומים ובחיובים מופרזים שלא על פי ההסכם ובניגוד מוחלט לתוכניות החבילה על פי ההסכם.".

ב"כ המשיבה ויתר על חקירתו של המבקש והצדדים סיכמו טענותיהם בעל-פה.

דא עקא שטענתו של המבקש היא טענת כללית וסתמית בסגנון "אינני חייב" ואינה יכולה לשמש כהגנה בפני התביעה, ולו בדוחק.

"כלל גדול הוא כי נתבע המבקש רשות להתגונן חייב לכבד ולהיכנס לפרטי העניין שעליו מבוססת הגנתו. טענה סתמית "אינני חייב" אינה מספקת ואינה מזכה ברשות להגן... טענה סתמית "אינני חייב" אינה טענת עובדה שניתן להוכיחה בראיות אלא מסקנה משפטית וספק אם בכלל מקומה בתצהיר בלי שהונחו היסודות העובדתיים לביסוסה".

(ע"א 688/89 הילולים (אריזה ושווק) בע"מ ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע"מ, פ"ד מה(3) 188 – ההדגשה שלי – י.ב.).

אין ספק שטענותיו של המבקש בדבר "חיובים מופרזים" ו"בניגוד לחבילות" הינן טענות "המצריכות עריכת חשבון", ובעניין זה כבר נפסק כי: "הלכה למעשה נודעה חשיבות מרובה לצורך לפרט את טענת ההגנה בתצהיר הנתבע, כאשר נתבע חפץ להתגונן מפני תביעת שטר או שיק בטענה שהמסמך כולל ריבית מופרזת, ובכל עניין דומה המצריך עריכת חשבון. לא ניתן לברר את הטענה אלא אם גילה הנתבע , מה סכום קרן לווה, מה סכום ריבית התחייב לשלם, מתי לווה את הכסף, וכיצד מורכב סכום השטר, קרן לחוב וריבית לחוד.

באין פירוט כזה, לא הרשו לנתבע להתגונן. כיוצא בזה חייב נתבע המעלה טענת קיזוז לפרט את טענותיו במידה הדרושה לניסוח כתב תביעה".

(מתוך ספרו של ד"ר יואל זוסמן, סדרי הדין האזרחי, מהדורה שביעית, עמ' 674 – ההדגשה שלי – י.ב.).

מאחר שהמבקש לא פירט ולא כימת כלל את טענותיו, ולו בתחשיב ראשוני, הרי שאין מקום ליתן לו רשות להתגונן בפני התביעה.

לעניין טענתו של המבקש, בסיכומיו, כי ביקש במסגרת ההתנגדות לקבל לידיו מסמכים מאת המשיבה, וביניהם העתק ההסכם המלא וכן חשבוניות או קבלות, הרי שהמבקש לא הראה כי פנה בעניין זה למשיבה בטרם הגיש את התנגדותו (המבקש רשות להגן זכאי לגילוי מסמכים מוקדם), ואף לא פעל במסגרת הליך זה בבקשה נפרדת בכתב לגילוי המסמכים, ככל שסורב על ידי המשיבה (וממילא טען כי סורב).

ודוק, הטענה אף אינה מופיעה בתצהירו של המבקש, וכידוע, אין המבקש רשאי להעלות טענות שלא העלה בתצהירו.

באנלוגיה נזכיר את ההלכה לפיה "...במקרה זה לא יוכל המערער להיאחז בטענה שהיעדר הפירוט נובע מחוסר אפשרות להשיג מסמכים מהבנק, שכן כאן לא עמד המערער בדרישה המקדמית לבקש את המסמכים מן הבנק. אילו עמד בכך, והבנק היה מסרב ליתן או להציג לו את המסמכים החיוניים, כי אז היה מקום ליתן לו רשות להתגונן חרף הצגת העובדות החלקית בשל היעדר מסמכים..." (ע"א 465/89 בן צבי נ' בנק המזרחי, פ"ד מ"ה (1) 66 – ההדגשה שלי – י.ב.).

גם הטענה בדבר קלטת "חסויה" שיש בידי המבקש אודות הודאת בעל דין של המשיבה בחיובים שלא כדין לא הועלתה בתצהירו, וממילא אף אינה מפורטת ולו ברמת הכימות המינימלי הנדרש (באיזה סכום הודתה המשיבה? האם עולה הוא על סכום התביעה? האם המדובר בשקלים בודדים? – למבקש הפתרונים).

מעבר לצריך אציין, כי ככל הנראה אין כוונתו של המבקש להטלת "חיסיון" על הקלטת, אלא לדחיית מועד גילויה כראייה. יש להוסיף כי ממילא אין חובה על מבקש רשות להתגונן להציג את מלוא ראיותיו שכן בשלב זה אין בודקים את ראיותיו ואיך יוכיח את טענותיו, אך יש עליו חובה לפרט כדבעי את טענותיו ולכמתן. מכל מקום, הדבר אינו רלוונטי לאור העדר פירוט מינימלי של מהות הטענה העולה לכאורה מן הקלטת.

לאור כל האמור לעיל, אני דוחה את ההתנגדות.

ההליכים בתיק ההוצאה לפועל ישופעלו.

המבקש ישלם למשיבה את הוצאות הדיון בבקשה ושכ"ט עו"ד בסך 1,000 ₪.

ניתנה היום, ד' אדר תשע"ג, 14 פברואר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: